החלטה בתיק ת"א 47089-12-11

בפני בקשה להתיר למבקש (התובע) להביא ראיות לסתור את קביעתה של הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי עבודה מיום 11.8.11 וזאת לפי הוראת סעיף 6ב. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי (להלן: "הבקשה").

עובדות המקרה

המבקש, יליד 1970, היה בכל המועדים הרלוונטיים נהג משאית. ביום 11.8.10 העמיס המבקש את ארגז משאיתו וכשביקש לרדת מהארגז במטרה לנסוע הוא נפל ונחבל. בעקבות נפילתו נגרם למבקש שבר בשורש כף יד שמאל.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמשיב נבדק על-ידי ועדה רפואית מטעם המל"ל ענף נפגעי עבודה  (להלן: " הועדה") ביום 21.3.11 אשר קבעה, כי בעקבות התאונה נגרמה למשיב נכות זמנית בשיעור 20% מיום 1.11.10 ועד ליום 31.12.10 ו-10% נכות זמנית מיום 1.1.11 ועד ליום 30.6.11. ביום 26.8.11 קבעה הועדה, כי למבקש נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% בגין התאונה ואין מקום להפעלת תקנה 15.

המבקש הגיש ערר על החלטת הועדה והוא נבדק על ידי הועדה הרפואית לעררים ביום 11.8.11 אשר הותירה את קביעת הועדה הרפואית על כנה, כי למבקש נותרה נכות צמיתה בשיעור 5%.

נימוקי הבקשה

לטענת המבקש, הועדות לא נתנו דעתם למלוא פגיעותיו האורטופדיות של המבקש וכי נפלו טעויות מהותיות בקביעת הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי לרבות הטענה כי סבל משבר ישן בידו. המבקש לא נחבל בידו ועל כן, לא ברור על סמך מה הוחלט שהינו סובל משבר ישן. התיעוד הרפואי מלמד, כי בניגוד לקביעת הועדה, מדובר בפגיעה קשה ביותר והמבקש הוכיח רצף טיפולי. 

כמו כן, טען המבקש כי הועדות טעו בכך שלא הפעילו את תקנה 15 למרות שמאז התאונה הוא מתקשה לתפקד, לא שב לעבודה סדירה ויש ירידה משמעותית בשכרו. על כן, נפל פגם מהותי בעבודת הוועדות שבגינן יש להתיר לו להביא ראיות לסתור. המבקש חזר על דבריו בתשובתו.

תגובת המשיבה

המשיבה מתנגדת לבקשה. מעיון בפרוטוקולים של הועדות עולה, כי הן נתנו את מלוא דעתם למלוא פגיעותיו האורטופדיות של המבקש וכי עיקר טענתו של המבקש כאילו קיימת טעות בקביעה שהינו סובל משבר ישן הינה חסרת שחר. הן בחדר המיון, הן הועדה והן הועדה לעררים הגיעו למסקנה דומה, כי למבקש היה שבר ישן בכף יד שמאל. יתרה מכך, הרי שבניגוד לטענת המבקש כי מעולם לא נפצע בכף יד שמאל, מעיון בעברו הרפואי עולה, כי הוא נפגע בכף יד שמאל בתאונת עבודה מיום 20.7.93, דבר המטיל ספק ביושרו ובאמיתות טענותיו.

לטענת המשיבה, הועדות התייחסו לנכותו התפקודית של המבקש (תקנה 15) וקבעו, כי הוא מסוגל לחזור לעבודתו ואכן המבקש חזר לעבודתו.

דיון

לאחר ששקלתי את טענות המבקש, עיינתי בתגובת המשיבה ובתשובת המבקש לתגובת המשיבה ובמסמכים שצורפו, אני סבורה שדין הבקשה להידחות.

הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. הטעמים העיקריים לכך הם כאשר ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי כגון תרמית ו/או כאשר מתגלים טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים (בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 509). נטל ההוכחה להתקיימות נסיבות יוצאות דופן הוא על המבקש להביא ראיות לסתור ואין במקרה דנן, נסיבות חריגות המצדיקות הבאת ראיות לסתור כפי שנקבע בפסיקה.

אין מחלוקת, כי בעקבות התאונה נגרם למבקש שבר ללא תזוזה באספקט הדיסטאלי בשורש כף יד שמאל.

יחד עם זאת, יודגש כי בתעודת חדר המיון מיום 11.8.10 תחת סעיף " הדמייה" צוין מפורשות כי למבקש " שבר ישן לא מחובר ULNAR STYLOID...". גם בביקור בבית חולים השרון ביום 26.12.10 נרשם: " צילום היום - עדות לשבר ישן   ULNAR STYLOID".

בבדיקת C.T מיום 16.2.11 צוין: " באבחנה המבדלת של ממצא זה אפשרות של שבר ישן עם מצב של נון יוניין ופסוידו-ארטרוזיס או אפשרות של חוסר חיבור של האפופיזה באזור זה....". 

זאת ועוד, הרי שבדו"ח של ד"ר מסארווה סברי מיום 27.5.11 ציין המומחה מפורשות כי המבקש עבר בירור רדיולוגי "שהדגים שבר ישן של הסטילואיד האולנרי לא מחובר".

יודגש, כי לא רק שממצאים אובייקטיבים, צילום ו-C.T, הדגימו שבר ישן, אלא שאף המבקש לא תיקן את דבריו של ד"ר מסארווה כפי שצוין לעיל, חרף העובדה שהאמור מנוגד לטענתו בסעיף 12 לבקשה, כי הוא לא נחבל מעולם קודם לכן בכף יד שמאל.